פסק-דין בתיק ת"ק 35787-06-11

1.         לפני תביעת התובע על סך 13,989 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שארעה בין רכבו מסוג רנו סניק לבין רכב הנתבעת מס' 1 אשר היה נהוג על ידי הנתבע מס' 2 מסוג מאזדה 6.

2.         לטענת התובע בתמצית, עת הוא הגיע למחלף ירקון מכיוון צומת מורשה והיה בעצירה מוחלטת, הרגיש לפתע חבטה עזה ברכבו ולאחר שיצא ממנו, התברר לו כי המאזדה פגעה באמצע הצד האחורי של רכבו וכתוצאה מכך גרמה לו לנזקים המתוארים בכתב התביעה ובחוו"ד השמאי זנגיא מטעמו (ר' נספח ד' לכ"ת) (ר' גם עדות התובע בעמ' 1, שורות 12-15).

3.         הנתבעים בכתב הגנתם טענו, בין היתר, כי שעה שהמאזדה נסעה ישר בנתיבה, סטה רכב התובע אל נתיב נסיעתה ובלם, וכתוצאה מכך פגעה המאזדה ברנו בחלקו האחורי.

            לשיטת הנתבעים, מלוא האחריות לתאונה רובצת על התובע, אשר סטה לנתיב נסיעת המאזדה ובכך גרם לתאונה.

4.         התובע נחקר על ידי נציג הנתבעת מס' 2 והשיב לשאלותיו כמפורט בעמודים 3-1 עד שורה 16 לפרוטוקול.

            בחקירתו הודה התובע כי בהודעתו למשטרה, שהיא ההודעה הטריה ביותר, הוא לא ציין כי היה בעצירה טרם שנפגע על ידי המאזדה, ולדבריו לא עשה כן מאחר שחשב שפרט זה אינו רלבנטי. כמו כן הודה הוא, כי בהודעתו במשטרה לא ציין באיזה נתיב נסיעה נסע (וזאת להבדיל מעדותו בביהמ"ש).

5.         הנתבע מס' 2 אשר נהג ברכב המאזדה ציין בעדותו הראשית כי נסע בכביש מכיוון מזרח לכיוון מערב, נהג בנתיב הימני והתובע חתך אותו ובלם את רכבו, ועל ידי כך צמצם את מרחק התגובה שלו ועקב כך נגרמה התאונה.

6.         עם סיום החקירות סיכמו התובע ונציג הנתבעת טיעוניהם בקצרה, כמפורט בעמוד 4 שורות 27-31, 5 ו- 6 לפרוטוקול.

7.         כמוצג נ/1 הוגשה הודעתו של התובע לחברת הביטוח, אליה צורפה אף הודעתו במשטרה. בהודעה (ר' גם נספח ג' לכ"ת) נאמר בתיאור המקרה (ככל שניתן לזהות את כתב היד ולהבינו) כי " הגעתי מכיוון צומת מורשה והייתי באחד הנתיבים לכיוון הזה, הנתיב היה חסום בשל רכבים שביקשו להשתלב לכיוון ימין לירידה מהמחלף. לפתע הרגשתי חבטה עזה ברכב וכתוצאה מכך פגיעה, התברר לי שהרכב נפגע מרכב שהגיע מאחור...".

            אין חולק כי כטענת הנתבעים, התובע בהודעתו במשטרה לא ציין כי היה במצב עצירה ולא ציין כי היה כבר בנתיב השמאלי מבין השניים המוליכים לכיוון הצומת.

8.         במישור האזרחי יש להבחין בין "נטל השכנוע" לבין "חובת הראיה".

נטל השכנוע - מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעת דין (תובע או נתבע) להוכיח את טענותיו כלפי יריבו.

חובת הראיה -  מבטאת חובה "נילווית" טפלה במהותה לנטל השכנוע. לעינינו של הנושא  בנטל השכנוע משמעה של חובה זו היא להביא ראיות לעמידה באותו נטל, ואילו לעניינו של היריב משמעה של חובת הראיה הינה להביא ראיות להשמטת הבסיס מתחת לכוחן של אלו אשר הובאו לחובתו.

(ר': י' קדמי , "על הראיות - הדין בראי הפסיקה", מהדורה 2003, בעמודים 1506-1505;

א' הרנון , "דיני ראיות" א' בעמ' 22; דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פד"י נב (2) 813, 833-832).

9.          ב- רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נ"ז (4) 891, נפסק בין היתר כי:

"... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו...".

10.        הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל  השכנוע  שנתקיימו כל העובדות המהוות  את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ר' ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004; ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי   פ"ד כ"א (2) 358, 364).

11.        בשים לב לאמור בהודעת התובע במשטרה, איני נותן אמון בגרסתו כי היה במצב של עצירה כשהוא כבר בנתיב הימני של הירדה  לכיוון הצומת ,טרם שנפגע על ידי רכב הנתבעים מאחור. ודוק- בהודעתו במשטרה התובע לא טען כי היה כבר בנתיבים הימניים בירידה מהכביש המהיר לכיוון הצומת.